Le texte Le vocabulaire Les révisions
Guittine
Daf 48a
בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֵבִיא וְקוֹרֵא רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא
Traduction
in the time when the Jubilee Year is practiced, and every sale of land is only for its produce, because the land returns to its original owners in the Jubilee Year, Rabbi Yoḥanan says: The purchaser brings the first fruits and recites the verses. Reish Lakish says: The purchaser brings the first fruits but he does not recite the verses.
Rachi non traduit
בזמן שהיובל נוהג. כל מכירת קרקע לפירות שהרי חוזר הגוף ביובל:
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֵבִיא וְקוֹרֵא קִנְיַן פֵּירוֹת כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא קִנְיַן פֵּירוֹת לָאו כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי
Traduction
The Gemara explains: Rabbi Yoḥanan says that the purchaser brings the first fruits and recites the verses, because he holds that the acquisition of an item for its produce is considered to be like the acquisition of the item itself. Consequently, the one bringing the fruits can truthfully recite: ''The land which You, Lord, have given me'' (Deuteronomy 26:10). Reish Lakish says that the purchaser brings the first fruits but he does not recite the verses, because he holds that the acquisition of an item for its produce is not considered to be like the acquisition of the item itself.
וּצְרִיכָא דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָהִיא בְּהָהִיא קָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ דְּכִי קָא נָחֵית אַדַּעְתָּא דְפֵירָא קָא נָחֵית אֲבָל בְּהָךְ דְּאַדַּעְתָּא דְגוּפֵיהּ קָא נָחֵית אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן
Traduction
The Gemara comments: And it is necessary to state the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish in both cases. Because if it was stated only in that case, with regard to one who acquires a field for its produce, one might say that it is only in that case that Reish Lakish says that he does not recite the verses, since already when he descended to the field, i.e., took possession of the land, he descended with the intention of acquiring only the produce, as stipulated at the time of the sale; but in this case, with regard to one who purchases the field when the Jubilee Year is practiced, when he descended to the field with the intention of acquiring the land itself, say that he concedes to Rabbi Yoḥanan that he recites the verses. Therefore, it is necessary to state explicitly that Reish Lakish holds that he does not recite the verses in this case as well.
Rachi non traduit
אדעתא דפירא נחית. ולאו אדעתא למקנייה לארעא אפילו שעה אחת:
וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲבָל בְּהָךְ אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ צְרִיכָא
Traduction
And if it was stated only in this case, with regard to one who purchases the field when the Jubilee Year is practiced, one might say that it is only in this case that Rabbi Yoḥanan says that it is like the acquisition of the item itself and recites the verses, as he purchased the field to fully own it; but in that case, where the sale was only with regard to the produce, say that he concedes to Reish Lakish that he does not recite the verses. Therefore, it is necessary to state the dispute in both cases.
תָּא שְׁמַע הַקּוֹנֶה אִילָן וְקַרְקָעוֹ מֵבִיא וְקוֹרֵא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בִּזְמַן שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג
Traduction
The Gemara offers a proof in support of Rabbi Yoḥanan’s opinion: Come and hear a proof from the mishna (Bikkurim 1:11): One who acquires a tree and its surrounding land brings the first fruits of those trees and recites the verses, even though he is required to return the land in the Jubilee Year. The Gemara responds: With what are we dealing here according to the opinion of Reish Lakish? The mishna is referring to one who acquires a tree and its surrounding land in the time when the Jubilee Year is not practiced, so the acquisition is permanent.
תָּא שְׁמַע הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ שֶׁל חֲבֵירוֹ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא הָא שְׁלֹשָׁה מֵבִיא וְקוֹרֵא הָכָא נָמֵי בִּזְמַן שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג
Traduction
The Gemara suggests another proof in support of Rabbi Yoḥanan’s opinion: Come and hear a proof from the mishna (Bikkurim 1:6): One who acquires two trees in another’s field brings the first fruits of those trees but does not recite the verses, as he acquires only the trees but not the land. But if one acquires three trees, he brings the first fruits of those trees and recites the verses, because he also acquires the land surrounding the trees, despite the fact that the land is returned in the Jubilee Year. The Gemara rejects this: Here too, Reish Lakish would explain that the mishna is referring to one who acquires three trees in the time when the Jubilee Year is not practiced.
Rachi non traduit
הקונה שני אילנות בתוך שדהו של חבירו. דקי''ל בבבא בתרא (דף פא.) דלא קנה קרקע הלכך אינו קורא דלא מצי למימר פרי האדמה אשר נתת לי:
הא שלשה. דקיימא לן דקנה קרקע תחתיהן וביניהן כמלא אורה וסלו:
מביא וקורא. ואע''ג דהדרא ביובל:
וְהַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא מַחְלוֹקֶת בַּיּוֹבֵל שֵׁנִי אֲבָל בַּיּוֹבֵל רִאשׁוֹן דִּבְרֵי הַכֹּל מֵבִיא וְקוֹרֵא דְּאַכַּתִּי לָא סְמַךְ דַּעְתַּיְיהוּ לָא קַשְׁיָא הָא בְּיוֹבֵל רִאשׁוֹן הָא בְּיוֹבֵל שֵׁנִי
Traduction
The Gemara comments: And now that Rav Ḥisda said: The dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish is with regard to land sold during the second Jubilee, after the Jewish people already practiced the Jubilee Year once and people could trust that the land would be returned in the Jubilee Year, but with regard to land sold during the first Jubilee, which was practiced by the Jews immediately following their entry into Eretz Yisrael, everyone agrees that he brings the first fruits and recites the verses, as they did not yet rely on the fact that the fields would be returned, there is no need to claim that according to Reish Lakish these mishnayot are referring to when the Jubilee Year was not practiced. Instead, one could answer that it is not difficult: This, the mishnayot that state that he brings the first fruits and recites the verses, are referring to land sold during the first Jubilee. That, where Reish Lakish rules that he brings the first fruits but does not recite the verses, is referring to land sold during the second Jubilee.
Rachi non traduit
מחלוקת. דריש לקיש ורבי יוחנן:
ביובל שני. שמנו ישראל שכבר הורגלו להחזיר קרקעות בההיא קאמר ריש לקיש מביא ואינו קורא דסמכא דעתיה דמוכר דודאי הדרא ליה וזה בטוח שיחזירנה:
[ביובל ראשון]. כל הני מתנייתא ביובל ראשון:
לֵימָא כְּתַנָּאֵי מִנַּיִן לַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵאָבִיו וְהִקְדִּישָׁהּ וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו מִנַּיִין שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה
Traduction
The Gemara suggests: Let us say that the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish is parallel to a dispute between tanna’im. The halakha is that if one consecrated but did not redeem his ancestral field, and the Temple treasury sold it to another Jew, it becomes the property of the priesthood in the Jubilee Year. However, if one purchases a field from another Jew and consecrates it, it reverts back to the original owner in the Jubilee Year. The baraita taught: From where is it derived that one who purchases a field from his father in the time when the Jubilee Year was practiced and consecrated it, and afterward his father died, from where is it derived that it should be considered before him like an ancestral field, and it does not revert to the son’s ownership in the Jubilee Year?
Rachi non traduit
כתנאי. קנין פירות אי כקנין הגוף דמי אי לא:
שדה אחוזה. אם הקדישה ולא גאלה קודם היובל ומכרה גיזבר לאחר אינה נגאלת עוד וכשהיא יוצאה ביובל מיד הלוקחה מן הגזבר מתחלקת לכהנים שנא' (ויקרא כ''ז:כ') ואם לא יגאל את השדה וגו' והיה השדה בצאתו וגו' ושדה מקנה כשהקדישה ולא גאלה ומכרה הגזבר כשהיא יוצאה ביובל חוזרת לבעלים הראשונים שמכרוה למקדיש שנאמר בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו וגו':
מניין ללוקח שדה מאביו והקדישה. בחיי אביו בעודה בידו שדה מקנה:
ואחר כך מת אביו. ונעשית לו אחוזה:
מניין שתהא לפניו כשדה אחוזה. אם לא גאלה ומכרה הגזבר שיוצאה לכהנים ביובל:
תַּלְמוּד לוֹמַר אִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחוּזָּתוֹ שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה יָצְתָה זוֹ שֶׁרְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן
Traduction
The baraita continues: The verse states: ''And if he sanctify to the Lord a field which he has bought, which is not of the field of his ancestral field'' (Leviticus 27:22). The addition of the phrase: ''Which is not of the field of his ancestral field,'' teaches that the halakha that the field reverts to the original owner applies specifically to a field that is not fit to be an ancestral field, meaning that he would not inherit it in the future. This field, which the son was entitled to inherit after he had consecrated it, is excluded, as it is fit to be an ancestral field, although the son had purchased it. This is the statement of Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon.
Rachi non traduit
אשר לא משדה אחוזתו. קרא יתירא הוא:
שדה שאינה ראויה. בשעה שהקדישה להיות לו שדה אחוזה לעולם:
יצתה זו כו'. וכל שכן מת אביו ואחר כך הקדישה דבשעת הקדש כבר היתה אחוזה:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִנַּיִין לַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵאָבִיו וּמֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ מִנַּיִין שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה תַּלְמוּד לוֹמַר אִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחוּזָּתוֹ שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ שְׂדֵה אֲחוּזָּה יָצְתָה זוֹ שֶׁהִיא שְׂדֵה אֲחוּזָּה וְאִילּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ לָא צְרִיכָא קְרָא
Traduction
The baraita continues: Rabbi Meir says: From where is it derived that one who purchases a field from his father at the time when the Jubilee Year was practiced and his father died, and afterward he consecrated it, from where is it derived that it should be considered before him like an ancestral field, and does not revert to the son in the Jubilee Year? The verse states: ''And if he sanctify to the Lord a field which he has bought, which is not of the field of his ancestral field.'' The addition of the phrase: ''Which is not of the field of his ancestral field,'' teaches that the halakha that the field reverts to the original owner applies specifically to a field that is not an ancestral field, meaning that he did not inherit it. This field, which the son inherited before he consecrated it, is excluded, as it is an ancestral field, while according to the opinion of Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon, a verse is not required to teach that in a case where his father died, and he consecrated it afterward, it is considered an ancestral field, as this is obvious. The Gemara explains why the other tanna’im do not require a verse to teach the halakha in the case discussed by Rabbi Meir:
Rachi non traduit
ר' מאיר אומר. זו אינה שדה אחוזה וחוזרת לו מחמת אביו שמכרה לו וקרא כי אתא למת אביו ואחר כך הקדישה אתא:
הכי גרסינן ואילו לר' יהודה ור' שמעון מת אביו ואח''כ הקדישה לא צריך קרא מאי לאו בהא קמיפלגי כו'. ולא גרסינן הכא אלא לאו דאזלי בתר פדיון ובמס' ערכין (דף יד:) גרסינן לה:
לא צריכא קרא. דאי צריכא קרא הקדישה ואח''כ מת אביו מנא להו:
מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר קִנְיַן פֵּירוֹת כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי וּבְהָא בְּמִיתַת אָבִיו הוּא דְּלָא יָרֵית וְלָא מִידֵּי וְהִלְכָּךְ מֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ צְרִיךְ קְרָא
Traduction
The Gemara clarifies: What, is it not that they disagree about this, as Rabbi Meir holds: The acquisition of an item for its produce is considered to be like the acquisition of the item itself, and in this case, when he purchased the field, i.e., the rights to the produce, from his father before his death, it is the case that he inherits nothing when his father dies, as he had already taken ownership of the field when he purchased it from his father, and nothing changed with his father’s death; and therefore, if his father died and he consecrated it afterward, then a verse is necessary to teach that it is treated like an ancestral field, as one might have thought that the field is his entirely as a result of the purchase, and not because of an ancestral inheritance.
Rachi non traduit
קנין פירות. שהיתה קנויה לו מאביו בשעה שמת אביו וקנין פירות הוא שהרי היובל נוהג:
כקנין הגוף דמי. וכי מיית אביו לא ירית מידי ולא הויא ליה אחוזה הלכך אי לאו דרבייה קרא לא הוה אמינא דתיהוי כשדה אחוזה ואצטריך קרא למת אביו ואחר כך הקדישה:
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבְרִי קִנְיַן פֵּירוֹת לָאו כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי וּבְהָא בְּמִיתַת אָבִיו הַשְׁתָּא הוּא דְּקָא יָרֵית וְהִלְכָּךְ מֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ לָא צְרִיכָא קְרָא וְכִי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְהִקְדִּישָׁהּ וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו הוּא דְּאִיצְטְרִיךְ
Traduction
While Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon hold that the acquisition of an item for its produce is not considered to be like the acquisition of the item itself, and in this case, when he had purchased the field from his father before his father died, with the death of his father he now inherits the field as well, since until now he owned only the rights to the produce; and therefore if his father died and he consecrated the field afterward, a verse is not necessary to teach that it is an ancestral field, as it is obvious that he now owns it due to his inheritance. And when a verse was necessary, it is for a case where he consecrated the field and his father died afterward that it was necessary.
Rachi non traduit
לאו כקנין הגוף דמי. וכי מית אביו ירית גופא הלכך מת אביו ואחר כך כו':
כקנין הגוף דמי. ומודו דמת אביו ואחר כך הקדישה צריכא קרא:
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ בְּעָלְמָא קָסָבְרִי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן קִנְיַן פֵּירוֹת כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי וְהָכָא רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן קְרָא אַשְׁכַּחוּ וּדְרוּשׁ לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא אִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא אֲחוּזָּתוֹ מַאי מִשְּׂדֵה אֲחוּזָּתוֹ שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה יָצְתָה זוֹ שֶׁרְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה
Traduction
The Gemara rejects this explanation of the dispute. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Actually, I could say to you that in general Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon hold that the acquisition of an item for its produce is considered to be like the acquisition of the item itself, and they agree that the verse is necessary to teach the halakha concerning a case where he consecrated the field after his father’s death. And here, Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon found another element of the verse and they expounded it. They maintain that if the verse is teaching the halakha only in the case where he consecrated the field after his father’s death, then let the Merciful One write in the Torah: And if he sanctify to the Lord a field which he has bought, which is not his ancestral field. What is the meaning of the expression: ''Of his ancestral field'' (Leviticus 27:22)? This emphasizes: A field that is not fit to be an ancestral field, meaning that he would not inherit it in the future. This field, which the son was entitled to inherit after he had consecrated it, is excluded, as it is fit to be an ancestral field, although the son had purchased it.
Rachi non traduit
והכא קרא אשכחו ודרוש. לרבויי מינה אף הקדישה ואחר כך מת אביו דאם כן דלא מרבי אלא מת אביו ואחר כך הקדישה:
לכתוב קרא אשר לא אחוזתו. ולא לכתוב משדה:
Tossefoth non traduit
לא דכ''ע קנין פירות כקנין הגוף דמי. דיחויא בעלמא הוא דרבי יהודה אית ליה בהחובל (ב''ק דף צ.) גבי דין יום או יומים דלאו כקנין הגוף דמי:
אָמַר רַב יוֹסֵף אִי לָאו דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קִנְיַן פֵּירוֹת כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי לֹא מָצָא יָדָיו וְרַגְלָיו בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ לָקוֹחוֹת הֵן וּמַחְזִירִין זֶה לָזֶה בְּיוֹבֵל
Traduction
Rav Yosef said: If not for the fact that Rabbi Yoḥanan said that the acquisition of an item for its produce is considered to be like the acquisition of the item itself, he would not find his hands or his feet in the study hall, i.e., there would be a contradiction between Rabbi Yoḥanan’s statements. As Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: Brothers who divided property received as an inheritance are considered to be purchasers from one another, and as purchasers of land they must return the portions to each other in the Jubilee Year, at which point they may redistribute the property.
Rachi non traduit
לקוחות הן. דאין ברירה והוי כמו שהחליפו חלקיהן:
ומחזירין ביובל. משום מצות יובל וכיון דאמר ירושה המתחלקת הויא לקיחה אם אית ליה קנין פירות דהיינו כל לקיחה שבשעת יובל לאו כקנין הגוף דמי ואין מביא וקורא:
Tossefoth non traduit
אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין פירות כו'. הקשה רבינו תם ואנו איך מצאנו ידינו ורגלינו דקיימא לן כריש לקיש דלאו כקנין הגוף דמי כדאמרינן בריש החולץ (יבמות דף לו:) וקיימא לן נמי דבדאורייתא אין ברירה דבסוף מסכת ביצה (דף לח.) פסקינן כרבי אושעיא ורב נחמן דקיימא לן (כתובות יג.) כוותיה בדיני ואמרינן בריש פרק ב' דקדושין (דף מב:) האחים שחלקו הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח ופסקינן נמי בהמוכר את הבית (ב''ב דף סה.) דאין להן דרך זה על זה דמוכר בעין. רעה מוכר אלמא לקוחות הן והא דפסקינן בפ' בית כור (בבא בתרא דף קז.) כרב דאמר בטלה מחלוקת לאו משום דיורשין הוו אלא משום דהוו כלקוחות באחריות ויורשין דקאמר רב לאו יורשין ממש אלא כלומר כיורשין וברוב ספרים גרסינן הכי בפרק קמא דבבא קמא (דף ט.) ומיהו רב אסי דאמר יחלוקו ומספקא ליה אי יורשין הוו היינו יורשין ממש כדמוכח בפרק יש בכור (בכורות דף מח.) גבי חמש ולא חצי חמש ורבי אסי אמר רבי יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן לאו היינו רב אסי אי נמי הא דידיה הא דרביה והא דפסקינן בנדרים בפרק השותפין (נדרים דף מו:) כר''א בן יעקב בשותפין שנדרו הנאה זה מזה דמותר ליכנס לחצר לאו מטעמיה דטעמיה משום ברירה כדמוכח בפרק הפרה (ב''ק דף נא:) אלא משום דויתור הוא כרבינא בחזקת הבתים (ב''ב דף נז:) ומותר במודר הנאה וי''ל דדוקא בההיא לחודה בהכותב לבנו מהיום ולאחר מיתה קיימא לן כריש לקיש דלאו כקנין הגוף דמי משום דאבא לגבי ברא אחולי מחיל דהכי מצריך להו בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלו:) לתרי מילי דריש לקיש דהכא ודהתם אבל בעלמא קיימא לן דכקנין הגוף דמי ואף על גב דקאמר הכא רבא קרא ומתניתא מסייעי ליה לריש לקיש לרבא לא סבירא ליה הכי דאם לא כן לא מצא ידיו ורגליו דרבא סבר לקוחות הן בפרק ב' דקדושין (דף מב:) ובפרק הזהב (ב''מ דף מח.) קאמר רבא נמי גבי משיכה מפורשת מן התורה קרא ומתניתא מסייעי ליה לריש לקיש אף על גב דרבא קאי כר' יוחנן בר מתלת (יבמות דף לו.) ועי''ל דדוקא רבי יוחנן אית ליה דמחזירין זה לזה ביובל אבל שאר אמוראים סברי אע''ג דלקוחות הן אין מחזירין דמכר הוא דאמר רחמנא דליהדר ירושה ומתנה לא והשתא אתי שפיר. וא''ת לרבי יוחנן דמחזירין זה לזה ביובל תו לא משכחת שדה אחוזה דכולהו הוו שדה מקנה ולא תתחלק לכהנים וגם יפדוה בשוויה ולא בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף וי''ל כיון דתחת זו תחזור לו אחרת לא קרינן בה שדה מקנה אלא שדה אחוזה:

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לָאו כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי לָא מַשְׁכַּחַתְּ דְּמַיְיתֵי בִּיכּוּרִים אֶלָּא חַד בַּר חַד עַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן
Traduction
And if it enters your mind to say that the legal status of the acquisition of an item for its produce is not like that of the acquisition of the item itself, then according to Rabbi Yoḥanan’s opinion you will find that one brings first fruits by Torah law only when he is an only child the son of an only child, and so forth, dating back to the time of Joshua, son of Nun. Only in such a case does the child fully inherit the land. In any other case, the children inherit only the rights to the produce, as they must return the actual land to each other in the Jubilee Year, and would not be able to recite the verses connected with the first fruits, since they could not refer to the land that the Lord has given them. Since Rabbi Yoḥanan holds that the acquisition of an item for its produce is considered to be like the acquisition of the item itself, anyone who inherits land may recite the verses.
Rachi non traduit
לא משכחת. מביא וקורא אלא בירושה שלא נחלקה משנפלה בימי יהושע דהיינו חד בר חד שלא היו לו ולאביו ולכל הדורות למפרע עד יהושע שני בנים לאיש אחד שיחלקו ירושה:
אָמַר רָבָא קְרָא וּמַתְנִיתָא מְסַיְּיעִי לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ קְרָא
Traduction
Rava said: A verse and a baraita support the opinion of Reish Lakish. A verse, as it is written:
Tossefoth non traduit
פרק חמישי - הניזקין
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source